יום אימונים: רביעי
שעת אימון: 18:00-19:00
חדר כושר הוא מקדש לגבריות. אני לא מתכוון לכך רק ברמה הרוחנית, המקום ההטרוטופי הזה מעוצב ממש כאילו היה בית כנסת. בהזדמנות ארחיב על הארכיטקטורה של חדרי הכושר, היום אני רוצה להתמקד בעזרת הנשים במקום - "הסטודיו".
אינני היסטוריון של חדרי כושר, ולכן אגיד רק שמתישהו חדרי כושר פתחו את שעריהם לנשים, והחלו להפוך ל"מכוני בריאות". אם לנחש מתי זה קרה על סמך זכרון מדומיין (כלומר סרטים וסדרות טלוויזיה), נראה לי שהתופעה צצה בשנות השמונים באמריקה, לאחר שהקפיטליזם אילף גם את המהפיכה הפמיניסטית הסוררת, ובעלי הממון הבינו ששוויון ועצמאות לנשים, משמעו נשים כאילו-עצמאיות שמוכנות להפוך לצרכניות ממושמעות מן המניין (ועניין הבריאות הלא הוא תעשיה ממשטרת שלמה). אבל יתכן מאוד שאני טועה.
הז'רגון השתנה בהתאם. מילים כמו "עיצוב" ו"חיטוב" (להלן בבלוג זה: "חיצוב") נכנסו ללקסיקון. חדרי הכושר החלו להציע שיעורים מותאמים לנשים - הן לגוף הנשי (פילאטיס, אירובי), והן לחוויה הנשית - השיעורים מועברים בקבוצות ודומים קצת למפגש או לקבוצת תמיכה. אין יעדים, פשוט צריך לנסות לעקוב אחרי המדריכה. החוויה היא העיקר.
היום הסתננתי למסיבת פיג'מות כזו, והלכתי לשיעור קיקבוקס. אצלנו קוראים לזה אירובוקס, ולקח לי זמן להבין שזה שילוב של אירובי וקיקבוקס ולא קיקבוקס באוויר. בכל מקרה, קיקבוקס זה לא ממש היה, אלא יותר מסיבת טבע עם תנועות ידיים. מעניין אם יש אפשרות לנהל משא ומתן על הפסקול.
אולי בגלל שלא לקחתי את הכדורים שהמדריכה לקחה, לאחר זמן לא רב נגמר לי האוויר, והעברתי את שארית האימון בנסיון שלא לנעוץ מבטים בגסות בתחת המחוצב שהיה מונח לי מול הפרצוף (כלומר לנעוץ כן, אבל לא בגסות). עוד הסתבר שזו קבוצה עם דרגת קושי יחסית גבוהה, מה שתרם לכך שהרגשתי כמו בפרק של היפה והחנון.
בסיום השיעור המדריכה ניסתה לעודד אותי ואמרה שבד"כ גברים לא עומדים בשיעורים האלו, ושכדאי לי להתמיד. אני דווקא כן הצלחתי לעמוד רוב השיעור, הבעיה הייתה בתרגילי הגמישות והקפיצות. למרות זאת, אני אמשיך להגיע. אני רואה בשיעורי אירובי חלק בלתי נפרד מתוכנית הכושר שלי, ותמיד הייתי איש של תחת.
שעת אימון: 18:00-19:00
חדר כושר הוא מקדש לגבריות. אני לא מתכוון לכך רק ברמה הרוחנית, המקום ההטרוטופי הזה מעוצב ממש כאילו היה בית כנסת. בהזדמנות ארחיב על הארכיטקטורה של חדרי הכושר, היום אני רוצה להתמקד בעזרת הנשים במקום - "הסטודיו".
אינני היסטוריון של חדרי כושר, ולכן אגיד רק שמתישהו חדרי כושר פתחו את שעריהם לנשים, והחלו להפוך ל"מכוני בריאות". אם לנחש מתי זה קרה על סמך זכרון מדומיין (כלומר סרטים וסדרות טלוויזיה), נראה לי שהתופעה צצה בשנות השמונים באמריקה, לאחר שהקפיטליזם אילף גם את המהפיכה הפמיניסטית הסוררת, ובעלי הממון הבינו ששוויון ועצמאות לנשים, משמעו נשים כאילו-עצמאיות שמוכנות להפוך לצרכניות ממושמעות מן המניין (ועניין הבריאות הלא הוא תעשיה ממשטרת שלמה). אבל יתכן מאוד שאני טועה.
הז'רגון השתנה בהתאם. מילים כמו "עיצוב" ו"חיטוב" (להלן בבלוג זה: "חיצוב") נכנסו ללקסיקון. חדרי הכושר החלו להציע שיעורים מותאמים לנשים - הן לגוף הנשי (פילאטיס, אירובי), והן לחוויה הנשית - השיעורים מועברים בקבוצות ודומים קצת למפגש או לקבוצת תמיכה. אין יעדים, פשוט צריך לנסות לעקוב אחרי המדריכה. החוויה היא העיקר.
היום הסתננתי למסיבת פיג'מות כזו, והלכתי לשיעור קיקבוקס. אצלנו קוראים לזה אירובוקס, ולקח לי זמן להבין שזה שילוב של אירובי וקיקבוקס ולא קיקבוקס באוויר. בכל מקרה, קיקבוקס זה לא ממש היה, אלא יותר מסיבת טבע עם תנועות ידיים. מעניין אם יש אפשרות לנהל משא ומתן על הפסקול.
אולי בגלל שלא לקחתי את הכדורים שהמדריכה לקחה, לאחר זמן לא רב נגמר לי האוויר, והעברתי את שארית האימון בנסיון שלא לנעוץ מבטים בגסות בתחת המחוצב שהיה מונח לי מול הפרצוף (כלומר לנעוץ כן, אבל לא בגסות). עוד הסתבר שזו קבוצה עם דרגת קושי יחסית גבוהה, מה שתרם לכך שהרגשתי כמו בפרק של היפה והחנון.
בסיום השיעור המדריכה ניסתה לעודד אותי ואמרה שבד"כ גברים לא עומדים בשיעורים האלו, ושכדאי לי להתמיד. אני דווקא כן הצלחתי לעמוד רוב השיעור, הבעיה הייתה בתרגילי הגמישות והקפיצות. למרות זאת, אני אמשיך להגיע. אני רואה בשיעורי אירובי חלק בלתי נפרד מתוכנית הכושר שלי, ותמיד הייתי איש של תחת.
גם אני הגעתי לאחר שכנוע זדוני של זוגתי לשיעור שכזה. אכן רוב הזמן הרגשתי טיפש לאגרף ולבעוט באוויר ולא הבנתי שאני נכנס לשיעור אירובי. לא היה לי נעים לעזוב באמצע אז נשארתי. לצערי לנעוץ בעכוזן של אחרות לא התקבל בעין יפה על ידה.. מיותר לומר שלא חזרתי
השבמחקהחיים שלי בזבל
אגב, ממש הצלחת לגרום לי לדמיין קטע קורע של היפה והחנון
שלו
ככה זה, גברים שומעים קיקבוקס חושבים מכות. אולי התחילית "אירו" כן מסמנת שהכל "באוויר", כמו גיטרת אוויר. מה שמוזר זה שהמדריכה התעקשה שאני אסגור את האגרופים, כאילו הדיוק משנה.
השבמחקתודה על השיתוף :)